אשמח מאד לשמוע מכם מכם תגובות, מחשבות, בקשות וכל דבר שבו תרצו לשתף אותי בעקבות הקריאה








המשיכו לקרא בכל האתר שלי על אימון להישגים אישיים,
על המגוון הרחב של דרכים להתאמן איתי ולשפר את איכות החיים והתוצאות שאתם וחבריכם יכולים להשיג















ספרו לחברים שגם הם יכולים להרשם ולקבל את הניוזלטר חדש וטרי ישירות לתיבה האישית :-)



למחשבה ואימון
גליון 17 אוגוסט 2008

היום במכתב:
סיפור
ציטוט
ורעיון אימוני

קריאה מהנה, עפרה

^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^

סיפור

בפעם הראשונה שקראתי את הסיפור הזה, הוא גרם לי אי-נוחות, ולא התלהבתי ממנו אבל בשיחת אימון אחת, ואז אחרת, נוכחתי לדעת שהוא כן יכול להיות רלוונטי ומועיל. אז... הנה הוא לפניכם

חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה. ואז הבחין מרחוק במקום בעל מראה דל ביותר. הוא החליט לבקר שם לזמן קצר.

כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"

האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."

החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שממול ותדחוף אותה".

התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניאו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה (שלא לשכוח צער-בעלי-חיים...) אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.

התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.

המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו...

כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה.

ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה - הבית נראה יפה ונקי וסביבתו מטופחת והילדים שיחקו בחצר.

הצעיר הרגיש עצוב ומבויש.
הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.
הוא החיש את צעדיו.

כשהגיע לבית התקבל על ידי איש אדיב.

הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. האיש התפלא על שאלתו והשיב שמשפחתו גרה במקום מאז ומעולם וממשיכה להתגורר בו.
הצעיר לא הצליח להבין מה התרחש- הוא הסתכל על הילדים והכיר אותם. הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים אצלם ביקר עם מורו מספר שנים קודם.

הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (הבעלים של אותה פרה קטנה): "כיצד קרה כל זה? כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך?"

האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פעם פרה קטנה, ועם מה שהיא נתנה לנו, לא היה הרבה אבל הסתפקנו והצלחנו להסתדר איכשהו. יום אחד היא נפלה לתהום ומתה. נשארנו בלי כלום.

מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים, למצא פתרונות ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן. ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".

. . .

לכל אחד מאתנו יש פרה קטנה , שמגבילה ועושה אותנו תלויים,
שאינה מאפשרת לנו לפתח את כישורינו ויכולתנו.
אנו מסתפקים במה שהפרה הקטנה מייצרת. וכך מנציחים מצב של בינוניות,
שאינו מאפשר לנו להסיר את הכיסוי מעינינו ולראות ולהגשים את יכולתנו האדירה.


מהי הפרה הקטנה שלכם?
מה יהיה אפשרי אם היא 'תיפול לתהום'?
מה יעזור לכם לדחוף אותה אל התהום ?


^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^

רעיון אימוני אחד בכל פעם
בכל יום בשבוע הקרוב כתבו על דיבקית (פוסט-איט) 4 דברים טובים על עצמכם
הצמידו את הפתקיות לדף/ארון/קיר/כל משטח שמאפשר לכם לראות אותן בנוחות
(והנוחות כוללת היעדר ביקורת מהסביבה..)

כמובן שבכל פעם יש לכתוב דברים אחרים ממה שכבר כתבתם,
ועוד כמה עצות: גם אם לא עולה לכם משהו לראש, אל תוותרו !
שבו ליד הפתקית עד שתמצאו 4 דברים. ההכרח אבי כל המצאה.
זכרו לכתוב גם דברים "קטנים", "מובנים מאליהם" וכאלה ש"יש
גם לאחרים"... זה הרי לא מבטל אתכם. אין צורך לחכות, כשעולה
לכם רעיון במהלך היום, רשמו אותו מיד.

במהלך השבוע התבוננו ושימו לב לתחושות שלכם כשאתם מביטים באוסף הגדל של הפתקיות


^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^

ציטוט

קשה לכעוס על הרוח הטורקת את
הדלת, הרבה יותר קל זה לכעוס על
האדם שהשאיר את הדלת פתוחה – ודאי
שהוא עשה זאת בשביל להעיר אותי.
הרעיון הוא להתייחס לדברים
המשפיעים עלינו כאילו הרוח טרקה את
הדלת, ולא כוונותיו הנסתרות של אדם.

מתוך הספר "דאו דה קואוצ'ינג", מאת: עדי אשר (עומד לצאת לאור בקרוב)


^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^

חיבוק
עפרה