אימון להישגים אישיים
אשמח מאד לשמוע מכם
מכם תגובות, מחשבות, בקשות וכל דבר שבו תרצו לשתף אותי בעקבות הקריאה
המשיכו לקרא בכל האתר שלי על אימון להישגים אישיים,
על המגוון הרחב של דרכים להתאמן איתי ולשפר את איכות החיים והתוצאות שאתם וחבריכם יכולים להשיג
ספרו לחברים שגם הם יכולים להרשם ולקבל את הניוזלטר
חדש וטרי ישירות לתיבה האישית :-)
למחשבה ואימון
גליון 20 יוני 2009
היום במכתב:
סיפור
ציטוט
מאמר חדש
ידיעות ועדכונים
קריאה מהנה, עפרה
^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^
סיפור
הזהרו ממשאיות אשפה
(מתוך מאמר/הרצאה של סטיבן קובי "הזהר ממשאיות אשפה" בתרגום חופשי מאנגלית)
עד כמה את/ה מאפשר/ת לשטויות של אחרים להשפיע עליך ולשנות את מצב רוחך?
האם את/ה מאפשר/ת לנהג גרוע, למלצר גס-רוח, לבוס בוטה או סתם לחבר לעבודה חסר רגישות, להרוס לך את היום?
אני משער שדברים כאלה מקפיצים לך את הפיוזים.
יחד עם זאת, מסימניו של אדם מצליח זה עד כמה מהר הוא יכול לחזור ולהתמקד במה שבאמת חשוב.
לפני 16 שנה, למדתי את השיעור במושב האחורי של מונית בניו-יורק. הנה מה שקרה.
נכנסתי למונית בניו-יורק ובקשתי להגיע לתחנת הגרנד סנטרל. נסענו בנתיב הימני כאשר מכונית שחורה
יצאה בפתאומיות מחניה, ממש לפנינו. נהג המונית שלי נאלץ להטיח את רגלו בכוח על דוושת הבלם,
המונית החליקה אך למזלנו החטיאה את אחורי הרכב שיצא מהחניה רק בסנטימטרים בודדים. נהג
המכונית השחורה, זה שכמעט גרם לתאונה, נענע בראשו בתנועה חדה והחל לצעוק ולקלל אותנו.
נהג המונית שלי, לעומתו, חייך ונופף אליו בידו.
אני מתכוון שהוא באמת היה ידידותי.
לא התאפקתי ואמרתי לו: "הנהג הזה כמעט הרס את רכבך ואולי היה שולח את שנינו לבית החולים! למה הגבת בכזו ידידות? "
ונהג המונית סיפר לי את מה שאני מכנה היום "החוק של משאיות האשפה".
"מרבית האנשים הם כמו משאיות אשפה. הם הולכים לכל מקום מלֵאֵי אשפה, מְלֵאֵי תסכולים, מלֵאֵי כעס
ושבעי אכזבות. וכשאשפתם נערמת, הם זקוקים לאיזה שהוא מקום כדי לרוקן אותה. אם קורה שהם
מרוקנים את האשפה עליך, ואתה הוא הכתובת, אל תקח את זה ברמה האישית. פשוט חייך, נופף בידך,
אחל להם כל-טוב והמשך הלאה. כך תהיה מאושר יותר מאשר אם תריב איתם.
זה 'החוק של משאיות האשפה'. "
התחלתי לחשוב, באיזו תכיפות אני נותן למשאיות אשפה לדרוס אותי ולהשליך את האשפה עלי?
גם חשבתי באיזו תכיפות אני לוקח את האשפה שלהם ומפזר אותה הלאה לאנשים אחרים - בעבודה,
בבית, ברחוב? ובאותו היום אמרתי לעצמי, "אני לא אעשה זאת יותר".
אני רואה משאיות אשפה כל יום ובכל מקום. אני רואה את המטען שהן נושאות ואני רואה אותן כשהן
מגיעות לרוקן את מטענן. וכמו נהג המונית שלי דאז, אני לא הופך את זה למשהו אישי. אני פשוט מחייך,
מנופף בידי, מאחל להם "שיהיו בריאים" וממשיך הלאה.
מנהיגים טובים יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לישיבה או לפגישה הבאה שלהם.
הורים טובים יודעים שהם צריכים לקבל את פני ילדיהם החוזרים הביתה מבית הספר בחיבוק ונשיקה.
מורים והורים יודעים שהם צריכים להיות נוכחים במלואם ובמיטבם עבור האנשים החשובים להם.
השורה התחתונה היא שאנשים מצליחים אינם נותנים למשאיות אשפה להשתלט על היום שלהם.
ומה יקרה לך כאשר יותר ויותר משאיות אשפה רק יעברו לידך ולא יעברו עליך?
. . .
אם מצא חן בעיניכם הסיפור, אולי תרצו לקרא עוד כמוהושנמצאים באתר שלי
^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^
ציטוט
כהשמחה מתחילה להחזיק מעמד
כאשר אנו חווים את העובדה כי אושרנו
אינו תלוי בנסיבות חיצוניות
ד"ר ג`ון גריי
^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^
מאמר חדש
ביום ראשון השבוע (14.6) הלכתי לצפות בהצגת תיאטרון קהילתי gay-ריאטריה שהועלתה באולם שבבית הקהילה הגאה בגן-מאיר בת"א, במסגרת אירועי חודש הגאוה.
ההצגה היתה מקסימה, מרגשת ומלמדת. המשתתפים הם חברי קבוצת 'קשת מזהב', גאים מגיל 60 ומעלה, שנפגשים פעם בשבוע. מתוך המפגשים והעבודה המשותפת נולדה ההצגה שבה סיפר כל אחד מעט מהסיפור האישי שלו כגאה בגיל השלישי: זכרונות עבר וקשיי הווה ביחד עם תקוות לעתיד, דברים שכבר שכחנו שהיו בעייתיים ודברים שאנחנו שוכחים שעדיין לא עוברים בקלות גם היום...
הם סיפרו איך היה פעם ואיך היו נפגשים, סיפרו על הגעגועים לבן-זוג שהלך לעולמו אחרי עשרות שנים ביחד, סיפרו על מי שיצא מהארון בגיל 50 והמשפחה כולה - אישה ילדים ונכדים - ניתקו את הקשר איתו לחלוטין, וגם מי שרק לא מזמן יצא מהארון, סיפרו איך היו בין המפגינים הראשונים ומקימי האגודה לשוויון הזכויות לגאים ולסביות (שהתרחבה עם השנים להכיל את כל גווני המיניות השונה) ועל המחירים שפעילות זו גבתה מהם בחייהם האישיים.
צפיתי בהם וחשבתי עד כמה אנחנו נהנים להרגיש נאורים ולחשוב שכמעט הכל בסדר והנה באים כמה אנשים ומרשים לנו קצת להכיר את עולמם האישי ואת הקשיים והאתגרים שהם פוגשים ומזכירים לנו שעם כל הפתיחות עדיין קיימות סטיגמות - ואחת מהן היא למשל שהומואים ולסביות הם צעירים תמיד :-) חברי הקבוצה מרגישים שגם אנשי קהילת הלהט"ב מתעלמים מהם...
במסגרת התודות והברכות בסיום ההצגה הופתעתי לשמוע שעצם קיומה של קבוצת תמיכה לגאים ב'גיל הזהב' ייחודי ואין לה מקבילות בקהילות בחו"ל (ככל הידוע) ויש בכך מידע משמח ומעודד
אגב, כשהזכרתי תקוות לעתיד אני סקרנית לדעת על מה אתם אתם חשבתם, חברי הקבוצה התכוונו שהם חולמים ושואפים להקים בית-גיל-הזהב לקהילה הגאה! אני חושבת שזה רעיון מעולה!
אני מקווה שהתגובות החמות שההצגה עוררה יעודדו את המשתתפים והמארגנים להעלות אותה עוד כמה פעמים בפני קהלים נוספים.
הנה כמה קישורים קשורים:
כתבות שהתפרסמו על הקבוצה וההצגה:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/902/260.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3732739,00.html
שתי רשומות בלוג שכתב הדר גרד, שהוא חבר בקבוצה ומופיע בהצגה:
http://www.tapuz.co.il/blog/viewentry.asp?entryid=1497343
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1089250
ערוץ 10 התייחס להצגה בתכנית הבוקר ביום חמישי (18.6). הנה בלוג על התכנית ובו גם תמונות מסך:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1498241
^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^
ידיעות ועדכונים
* כחלק משיתוף פעולה שלי עם בית הספר לשיווק עצמי של ענת ברבי אני פותחת בחודש הבא קבוצת עבודה לשיווק עצמי שתיפגש פעם בחודש ותאפשר נטוורקינג ממוקד בעשיה השיווקית. בעלי עסק עצמאי מוזמנים להגיע ולמקד את השיווק העצמי :-) תאריכים ושעות יישלחו במייל
* שאלתם את עצמכם מה עושים מאמנים בקיץ? מרחיבים! אני מכריזה על 5 ימי א' באוגוסט – מפגשים למאמנים אישיים שרוצים להרחיב את עשייתם האימונית. פרטים נוספים במידעון הבא :-)
חיבוק
עפרה